3 צעדים להתמודדות עם כעסים

קרדיט: Pixabay Tomisu

3 צעדים להתמודדות עם כעסים

כולם יודעים שכעס אינו טוב. שהוא פוגע בבריאות והוא הרסני. אבל העובדה היא שרובנו לא יכולים לעזור לקרובים לנו כשהם כועסים. וגם לעצמנו. אנחנו מוצפים באנרגיה של אלימות ושל כעס.

בינואר נפרדנו מטיך ניאט האן, שהיה נזיר בודהיסטי מזרם הזן. מורה, סופר, משורר, פעיל שלום וייאטנמי ומועמד לפרס נובל לשלום. אדם נדיר. שהתווה דרך ולימד כלים זמינים להפחתת הסבל ולהתמודדות עם כעסים:

כשאנחנו מזהים מהם שורשי הכעס האמיתיים שלנו, אנחנו יכולים לשנות אותו. בהתחלה אנחנו חושבים שהכעס שלנו נגרם על ידי זה שבחוץ. שמשהו שהוא אמר או שהיא עשתה גרם לכעס שלנו. אנחנו לא יודעים שהגורם העיקרי לכעס שלנו הוא זרע הכעס שבנו. אנשים אחרים, כשהם שומעים דבר כזה או רואים דבר כזה, הם לא כועסים כמונו. כי זרע הכעס בהם שונה או קטן יותר. אם זרע הכעס בנו גדול מאוד, אנחנו כועסים מאוד בקלות. לכן, צריך לקבל את העובדה שהסיבה העיקרית לסבל שלנו או לכעס הוא זרע הכעס שבנו והממדים שלו.

הדבר השני הוא שמי שלא יודע איך להתמודד עם הכעס שלו, הסבל שלו יגלוש לאנשים אחרים. כשמישהו כועס, הוא סובל. כי הוא לא יודע איך להתמודד עם אנרגיית הכעס. הוא גורם לאנשים סביבו לסבול כולל לאהוביו. לא נוכל לעזור לו אלא אם כן אנחנו יודעים איך לעשות את זה בעצמנו. אם אנחנו לא מיומנים בתהליך של “לחזור הביתה” להיות בתשומת לב, לזהות, לאמץ ולשנות את הכעס שלנו, לא נוכל לעזור לאדם האחר לשנות את הכעס שלו או שלה. לכן ראשית עלינו לעזור לעצמנו.

המדיטציות הבודהיסטיות מציעות דרכים מאוד קונקרטיות לזהות, לחבק, להרגיע, ולשנות את הכעס. אם אנחנו רוצים לעזור לקרובים לנו זה יתאפשר רק כאשר אנו שולטים בטכניקות האלה בעצמנו. אחרת, כל עצה לא תעזור.

טיך נהאט האן מציע 3 צעדים:

הצעד הראשון הוא ללמוד איך לנשום בתשומת לב כדי לחייך לכעס שלך, ולאמץ את כעסך בעדינות כמו אמא המחבקת את תינוקה. שכן, כאשר כעס מתבטא בנו, אנחנו לא צריכים לעשות כלום, אסור לנו לומר דבר. כי לעשות או להגיד משהו מתוך כעס, יביאו לדברים שליליים, שנתחרט עליהם לאחר מכן… הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לתרגל נשימה מודעת, הליכה מודעת…לטפל בכעס שלנו, ולא לנסות לדבר או לעשות משהו עם האדם שאנו חושבים שהוא הגורם לכעס שלנו

בתווך או לפני המועד האחרון שחולפות 24 שעות, כותבים או אומרים: יקירי אני סובלת. אני כועסת. ואני רוצה שתדע את זה. אני לא יודעת למה עשית לי דבר כזה. אני לא יודעת למה אמרת לי דבר כזה. אני סובלת מאוד. אני כועסת. אני רוצה שתדע.

ואז השורה השנייה: יקירי, אני עושה כמיטב יכולתי. זה אומר: אני מתאמנת על פי הוראת הבודהא: אני מתרגלת נשימה מודעת והליכה מודעת, כדי להביא הקלה, ואז אסתכל עמוק לתוך הכעס שלי כדי לראות מה שורש הכעס שלי. אולי אוכל לראות אם זו התפיסה השגויה שלי שיצרה כעס, או אולי שזה חלק מחוסר המיומנות שלי. ההתבוננות מעמיקה מאפשרת היא למצוא את שורש הכעס שלנו. שנולד מחוסר ההבנה והחמלה שלנו.

והשורה השלישית בבקשה תעזור לי. שבדרך כלל זה מאוד קשה לנו, מכיוון, שכשאנחנו כועסים אנחנו רוצים להראות שאנחנו לא צריכים אותו או אותה. רוצים להוכיח שאנחנו יכולים לשרוד לבד. זו הגאווה שתמיד מלווה בכעס.

אם נוכל לרשום את זה: יקירי, אני סובל. אני צריך את עזרתך. מיד נחוש שאנחנו סובלים הרבה פחות. גם אם הוא או היא לא עשו כלום, העובדה היא שאנחנו יכולים להביא את עצמנו לרשום את המשפט הזה ולהוריד את הכעס.

אני תמיד מייעץ לחברים שלי לכתוב את שלושת המשפטים האלה על דף נייר קטן, בגודל של כרטיס אשראי. ולשים אותו בארנק. (או note בנייד) ובכל פעם שהכעס מתגלה, נחזור לעצמנו, נשאף בתשומת לב, ננשוף בתשומת לב, נוציא את הפתק ונקרא אותו. ונדע בדיוק מה לעשות ומה לא לעשות.

אם נוכל לעזור לילדים שלנו, לבני הזוג שלנו, לעשות את הדבר הזה, זה יהיה נהדר. נהיה ביחד בדרך של טרנספורמציה וריפוי.

תהה נשמתו צרורה בצרור החיים..