מה שינתה אצלי הקורונה – פוסט אישי
מה שינתה אצלי הקורונה - פוסט אישי
הקורונה, שינתה לפני שנה וקצת כל אספקט בחיים שלנו, וחשבתי על כך שזה זמן מתאים לחזור ולהתבונן בשינויים הללו, ולשאול ברוח התקופה “מה נשתנה?”. כמי שעוסקת שנים רבות בנושא של יצירת בריאות ואיכות חיים וכיצד היא לוקחת חלק מהותי בחיים שלנו – אין ספק שהקורונה היוותה קטליזטור ואקסלרטור מדהים לכך. חשבתי שישנם תחומים רבים בהם נגע השינוי הזה בשנה האחרונה – והחלטתי להביא את אותם שינויים דרך הפילטר האישי שלי. זה בהחלט לא פוסט שמייצג את כולם, ואני בטוחה שאחרים חוו את התקופה הזו בצורות שונות ומגוונות, אבל היה לי חשוב להביא פוסט חגיגי שמסכם את מה שאני קוראת לו: “הקורונה האישית שלי”.
הפוסט נכתב בהשראת זוהר אוריין, יועצת לחדשנות וטרנספורמציה, שהיא אחד ממקורות ההשראה שלי בשנה האחרונה.
יחסים. המחקר הארוך ביותר על יצירת חיים מאושרים שנערך על ידי הארוורד ביזנס סקול, לאורך 74 שנים. על ידי ארבעה דורות של חוקרים שגילגלו את המחקר מאחד לשני, על כ 750 אנשים גילה שמה שהופך אנשים למאושרים זה לא כסף, לא תהילה, ולא נכסים פיזיים. מה שהופך אנשים למאושרים יותר ובריאים יותר זה יחסים טובים! גם בשנה כל כך קשה כמו הקורונה, האמירה הזו רלוונטית. למרות שנכפה עלינו ריחוק חברתי, למרות שנדרש מאיתנו לבנות יחסים מרחוק. אני אישית הבנתי שדווקא בשנה כזו צריך להעמיק את יכולות התקשורת. כי דווקא כשפיזית אנחנו רחוקים היכולות של התקשורת הבינאישיות מתעצמות: בעבודה, עם חברים ובראש ובראשונה משפחה. מתוך עשרות הקורסים והוובינאריים ששמעתי בחרתי ללמוד: “תקשורת מקרבת” (ידועה גם כ”תקשורת לא-אלימה”, Nonviolent Communication). הגישה פותחה בשנות ה 60 של המאה ה-על ידי ד”ר מרשאל ב. רוזנברג. שיטה לניהול תקשורת ויחסים בין אישיים ולפתרון קונפליקטים, אי-הבנות וסכסוכים. הגישה מאפשרת יצירת שינוי במערכות יחסים והעמקת החיבור והאמון הבין-אישיים. ואני מודה שהמחקר של הארוורד ביזנס סקול צדק, כשיש תקשורת טובה ויחסים טובים, הופכים ליותר מאושרים.
עבודה. כמו כולם, גם אני הייתי צריכה לשנות את העסק שלי, ביום שהודיעו שלא ניתן יותר לקיים מפגשים פרונטאליים פתחתי שיעור בזום. מהר מאוד למדתי שכדי שהשיעורים יהיו באיכות שאינה נופלת מהשיעורים בסטודיו דרושה מצלמה מעולה, מיקרופון ובעיקר מישהו שיצלם וינהל את כל הנושא הטכני בשעה שאני מלמדת. משיעורים שיכולתי לנהל באופן ספונטאני בעצמי. עברתי לשיעורים מתוכננים. מאוד מתוכננים… מדוייקים. וכעת למרות שניתן לחזור לסטודיו האפשרות עבורכם להשתתף בשיעור בניראות ושמע מעולה בזמן שהנטו שלו כמעט שווה לברוטו. גרם להרבה מאוד תלמידים לבקש שאמשיך ללמד בזום. במציאות של פוסט קורונה בטח שאשמח גם לשוב להיפגש לצ’י-קונג בשקיעה עם עשרות משתתפים. ובינתיים, שמחה מאוד על השיעורים בזום וגם על האפשרות לערוך ולשלוח את השיעורים המצולמים.
בית. אומרים שזה הולך להיות העשור של הבית, למרות שגם אם נצא מהקורונה בזמן הקרוב או הבינוני, כפי הנראה הבית יישאר מרכז החיים שלנו לעוד הרבה זמן. אני לא יודעת אם עשור זה נכון, אני בטוחה שזה יהיה רלוונטי לפחות בחמש השנים הקרובות (שזה ממש הרבה). בית, זה האזור ביטחון שלנו, המקום שאנחנו מעצבים את מי שאנחנו ושהאופן שבו הוא מעוצב נראה ומתנהל משפיע עלינו, בכל מימדי החיים, פנג שוואי… זוכרים? אני מבינה את זה כבר הרבה זמן, עוד הרבה לפני הקורונה. הדבר המשמעותי ביותר והשינוי הגדול שאני לוקחת ולקחתי מהתקופה הזו, הוא שבית צריך להיות מקום שיאפשר מגוון של פעילויות במרחב אחד. שיש בו גמישות פונקציונאלית פינה אהובה שיכולה להכיל מספר פונקציות בשעות שונות של היממה או השבוע. זה המקום להגיד שבית הוא לא מקום שחוסכים עליו, צריך להשקיע בו, לטפח, לשפץ, לעבוד ושוב ושוב לחזור ולבקר בכל פינה על מנת שהיא תהיה מושלמת. תשמעו לי, זה הולך להיות לפחות “החמש השנים של הבית”- תשקיעו בו ותגרמו לו להיות המקום שלכם.
ספורט. אם היו מספרים לי שיש סיכוי שאחיה למעלה מחצי שנה בלי להיכנס לבריכה הייתי בטוחה שאין מצב שאשאר שפויה. אז כשזה קרה חיפשתי מקור של מים שבו אוכל לטבול. מהר מאוד מצאתי את עין צור, מעין לא רחוק מהבית. חיברתי לטבילה 45 דקות של רכיבה. גיליתי שהרכיבה על אופניים היא פעילות אירובית הרבה יותר אינטנסיבית משחיה (אם לא מדוושת מספיק חזק בעליות אני לא יכולה להמשיך ברכיבה:) הרגשתי שאחרי כל אימון ברכיבה אני נהיית יותר חזקה, שמצב הרוח שלי משופר שרמת האנרגיה והזיכרון הגיעו לשיאים חדשים. ואפילו שהגוף נעשה חטוב ומסת השרירים עלתה.
קרבה לטבע. הסינכרון עם העולם כבסיס לבריאות ואריכות ימים, היה נושא שלימדתי שנים. האמנתי בו והקפדתי לחיות בהלימה איתו :לקום עם עלות השחר וכו’… השנה הזו שאילצה רבים מאיתנו לנסוע פחות גרמה לגלות את הטבע. ברכיבה היומית בשבילים, בכל בוקר אני רואה פרחים חדשים. אנשים מספרים לי שהם גילו טבע קרוב מאחורי הבית או בקצה הרחוב שהיו שם שנים והם לא ידעו שהם קיימים.
תזונה. לאחרונה היתה לי פגישת עבודה עם ההנהלה הבכירה של קופת חולים כללית שאמרו לי שמחקרים מראים, שבקורונה רב הציבור השמין והפחית את כמות הפעילות הגופנית. אני פגשתי הרבה אנשים שלמדו לבשל ולאכול ממש טוב. ולמצוא שאפשר להכין בבית אוכל טעים בזמן קצר ושכשמנסים זה יוצא נהדר.
קהילה. קצת בדומה ליחסים, וכפועל יוצא מכך- נדרש מאיתנו לטפח את הקהילה שנמצאת איתנו. אני הבנתי בשלב מאוד מוקדם בקורונה שנדרש ממני לעבוד בכך קשה, ליזום להתקשר ובעיקר להיות אכפתית כלפי אחרים. יש אמרה ישנה שמתבססת על סיפור משנות החמישים- כשבצרפת שעה של קור עז הרגה עצי זית שגדלו מאות בשנים. תזכרו: שעה של קור, הורגת שנים של חום. זה הזמן לחשוב: קהילה, ערבות הדדית, נתינה- מי שחושב כך יחזיר לעצמו בחזרה את אותה אהבה.
שינה ומנוחה. הקורונה גרמה לנו להיות הרבה שעות בבית. לנוח יותר לישון ולמצוא רגיעה. חוסר בשעות שינה הוא אחד הגורמים לעלייה במשקל ומקושר גם לסוכרת, לחץ דם גבוה, אי ספיקת לב ובעיות קוגניטיביות שונות. שינה מאוזנת של 6-8 שעות שינה בלילה היא חיונית ויכולה לעזור בשמירת האיזון שכולנו רוצים.
חלומות, התפתחות, השראה. הקורונה, שינתה את הדרך שבה אנחנו חולמים, מתפתחים, והמקורות מהם אנחנו ניזונים בהשראה. הקורונה, הכריחה אותנו להסתכל פנימה אל עצמנו, אל המקומות בהם אנו כן יכולים לשלוט ודרכם להתפתח, לחלום ולצמוח. איזה מזל יש לנו שאנחנו חיים בתקופה שגם אם אנחנו לא יכולים לנסוע בעולם, עדיין ניתן לחוות אותו מרחוק! זה כמובן לא אותו דבר, אבל עדיין זה מדהים! תזכרו את כל מה שיש לכם, וכל הדרכים שניתן דרכן לחלום, להתפתח ולקבל השראה!
חג שמח. ושתהיה שנת יציאה מהקורונה, ויצירת חיים בריאים, חדשים ומאוזנים.
