זוכרת את היום הזה שנסעתי לירושלים, אוגוסט 2003 שיא החופש הגדול. להט כביש 6 הבוהק בחום הצהריים. בדרך לסיום קייטנת אימהות בסיור משותף במוזיאון ישראל בירושלים. זוכרת את האטרף בראש. את תחושת החרדה… הפחד שאני אדרוס מישהו…

באותם ימים אני אמא לשלושה (13,11, 6)
מנהלת את השיווק בארץ ובעולם בעסק המשפחתי, תחתי איש שיווק, לצידי מזכירה. בבית המון עזרה כדי שהכל יהיה מתוקתק: שהאוכל יהיה בריא ושתמיד יהיה נקי. שאפשר יהיה לארח בכל יום מישהו לארוחה ולפחות פעם בשבוע גם לשינה.

מתחילה כל בוקר במדיטציה ושחיה ובשבע כבר יוצאת מהבריכה מאופרת בקפידה, לבושה במיטב החליפות בנעלי עקב גבוהות. כל הזמן בשאיפה להוכיח כמה אני שווה… מוצלחת, חכמה יפה.
פעם בשבועיים הולכת לדיקור סיני, בצהריים משתדלת לעשות הפסקה לפגוש את הילדים כשהם חוזרים מבית ספר, לנוח חצי שעה ו.. לחזור לעבודה.
למחרת בבוקר יום שישי אני קמה ומודיעה שאני עוזבת את החברה. משנה כיוון…