חצבים עושים לי את זה
עופרי:
“אמא שמת לב שיש לך קטע עם חצבים?”
אני כן ברור 🤍
חצבים עושים לי את זה.
זה קורה בדרך כלל בתחילת אוגוסט, כשהחום והלחות בשיאם ונראה שהקיץ לא ייגמר לעולם
ואז אני מבחינה בעמוד שעלה מתוך האדמה החרבה.
זה יכול להיות בצידי דרכים, בהליכה לעין צור או בכיכר שליד הבית של גידי (בזכרון).
שאני שוקלת להחליף את השם שלה לכיכר החצבים 😉.
מתוך הכיכר המגוננת מציצים ועולים העמודים…
בהתחלה, הם נראים רכים וקרחים.
מיד כשאני מבחינה בהם מתרחב לי הלב, אני מרגישה שמחה.
תחושה של התרגשות לקראת העונה הבאה… השנה החדשה.
וכך במהלך השבועות הבאים אני רואה עוד ועוד חצבים עולים ופורחים.
כל פעם שאני פוגשת חצב זה עושה לי את הכיף של הסתו שתיכף כבר כאן.
עם הימים המתקצרים, העננים… הרוח שנושבת ומלטפת, החגים.
ממש אוהבת את החגים היהודיים
את המקום לעצירה לחשבון נפש והתבוננות.
חצב בשבילי הוא כמו סמל להתעוררות.
כמו הלוטוס שעולה מהביצה.
אצלינו החצבים עולים מתוך האדמה החרבה,
במלוא העוצמה.
שרביט לבן עטור עשרות פרחים לבנים.
לבן הוא הצבע של אלמנט המתכת בלוח השנה הסיני שמתחיל עכשיו.
שיהיה לנו סתו מבורך 🙌
