כולם יודעים שכעס אינו טוב. שהוא פוגע בבריאות והוא הרסני. אבל העובדה היא שרובנו לא יכולים לעזור לקרובים לנו כשהם כועסים. וגם לעצמנו. אנחנו מוצפים באנרגיה של אלימות ושל כעס.

בינואר נפרדנו מטיך ניאט האן, שהיה נזיר בודהיסטי מזרם הזן. מורה, סופר, משורר, פעיל שלום וייאטנמי ומועמד לפרס נובל לשלום. אדם נדיר. שהתווה דרך ולימד כלים זמינים להפחתת הסבל ולהתמודדות עם כעסים:

כשאנחנו מזהים מהם שורשי הכעס האמיתיים שלנו, אנחנו יכולים לשנות אותו. בהתחלה אנחנו חושבים שהכעס שלנו נגרם על ידי זה שבחוץ. שמשהו שהוא אמר או שהיא עשתה גרם לכעס שלנו. אנחנו לא יודעים שהגורם העיקרי לכעס שלנו הוא זרע הכעס שבנו. אנשים אחרים, כשהם שומעים דבר כזה או רואים דבר כזה, הם לא כועסים כמונו. כי זרע הכעס בהם שונה או קטן יותר. אם זרע הכעס בנו גדול מאוד, אנחנו כועסים מאוד בקלות. לכן, צריך לקבל את העובדה שהסיבה העיקרית לסבל שלנו או לכעס הוא זרע הכעס שבנו והממדים שלו.

הדבר השני הוא שמי שלא יודע איך להתמודד עם הכעס שלו, הסבל שלו יגלוש לאנשים אחרים. כשמישהו כועס, הוא סובל. כי הוא לא יודע איך להתמודד עם אנרגיית הכעס. הוא גורם לאנשים סביבו לסבול כולל לאהוביו. לא נוכל לעזור לו אלא אם כן אנחנו יודעים איך לעשות את זה בעצמנו. אם אנחנו לא מיומנים בתהליך של “לחזור הביתה” להיות בתשומת לב, לזהות, לאמץ ולשנות את הכעס שלנו, לא נוכל לעזור לאדם האחר לשנות את הכעס שלו או שלה. לכן ראשית עלינו לעזור לעצמנו.

המדיטציות הבודהיסטיות מציעות דרכים מאוד קונקרטיות לזהות, לחבק, להרגיע, ולשנות את הכעס. אם אנחנו רוצים לעזור לקרובים לנו זה יתאפשר רק כאשר אנו שולטים בטכניקות האלה בעצמנו. אחרת, כל עצה לא תעזור.